ישראל 2025: אין חדש תחת היום הזורח

השיר שלנו לאירוויזיון נבחר והשמחה רבה! רק לא בטוחה שהשמחה היא גם בשבילי. טור חדש של משתינה עליהם בקשת שהוא קצת עצוב, כי זה לא כיף להשתין על המדינה של עצמי אבל השיר שנבחר לא מותיר לי ברירה אחרת.

הרגע שכולנו חיכינו לו הגיע. עד עכשיו אני מקווה שנהניתם מההשתנות בטורים, מהעקיצות ואפילו מהנצנצים. אחרי השיר הישראלי, זה גם הרגע בו כנראה תרצו להיפרד. תראו, זה לא אתם, זה אני. העמדה שלי הולכת להיות שונה לחלוטין מהרוב (שוב) וזה בסדר גמור כי אנחנו בני אדם ולכולנו יש דעות נחרצות לכאן ולכאן. בכל מקרה, כל מה שאכתוב כאן מכוון אך ורק לשיר מבלי לגרוע מהיכולות של יובל רפאל. זה מה שכתבתי גם בשנה שעברה וזה מה שיהיה גם הפעם.

השיר, שנקרא New day will rise ללא ה-a, נבחר אחרי סאגה לא קטנה באופן הבחירה של הועדה הפנימית של התאגיד, נכתב על ידי קרן פלס בפעם השנייה ברציפות ועובד מוזיקלית על ידי תומר בירן. לא היו לי ציפיות גבוהות מדי כי כבר משם השיר שפורסם, הבנתי שמדובר בבלדה וכולנו מבינים מה קורה כשמחברים קרן פלס עם בלדה. אני לא מבינה למה הרבה אנשים רוצים לסמוך על קרן פלס בעיניים עצומות, כלומר היא כן כתבה שירים טובים בעבר המאד רחוק אבל היום, לא מרגיש לי שהיא מחדשת. באופן כללי, אני לא אוהבת לסמוך על משהו רק בגלל שהוא כתב שיר שהביא את ישראל למקום 5, שזה גם נתון לויכוח: א. כי החוזקה של הוריקן טמונה ברובה בעיבוד המוזיקלי. ב. רוב ההצבעות היו מרחמים. מעבר לזה, לסמוך על משהו כי פעם הוא כתב שיר טוב זה כמו לסמוך על מונס שיוציא את הלהיט הבא, או לסמוך על דנה אינטרנשיונל שתוציא את השיר המנצח הבא באירוויזיון של 2011 (וכולנו עכשיו יודעים איך שניהם הסתיימו). עצה ידידותית? אל תסמכו על אף אחד.

אחרי כל הסאגה והסלידות שלי, השתדלתי לשמוע את השיר בראש כמה שיותר נקי. אחרי שהסתיימו 3 הדקות, ניגשתי לשמוע שוב פעם לוודא שאני לא מפספסת משהו, אחרי זה שוב: לשמוע את השיר הפעם באוזניות. באמת שניסיתי הכל באותו לילה. ניסיתי לשמוע אותו כשאני הפוכה כמו עטלף, כשאני שוטפת כלים, כשאני בתוך השירותים, כשאני מחוץ לשירותים, כשאני רוקדת ומזמזת את השיר של מלטה במקביל, כשאני על השפעת אקמול, כשאני על השפעת ריטלין, כשאני משפשפת בצל בעיניים. באמת מה לא ניסיתי?? התוצאה נשארה אותו דבר: GENERY. מכל הסופרלטיבים שאני רואה בתגובות כאן ובעולם, אני מתחילה לחשוד שאולי חסר לי אנזים או ויטמין. אני צריכה ללכת לרופא מומחה לדעתכם? בטוח יש איזה משהו שמתמחה בגירוי תגובתיות לבלדה גנרית. אני בקופה של מאוחדת, אשמח להמלצות. מה שכן, אם יבוא רופא ויחבר אותי לסריקת מוח MRI וישמיע לי את השיר, הוא כן יזהה תנודתיות רגשית מסוימת בהתחלה של השיר, שמורכב מנגיעות פסנתר עדינות במקצב ואלס שנשמע כמו שנסון וכמובן השירה הנעימה של יובל רפאל. ואז מגיע הפזמון והרופא פשוט יפסיק לראות תנודתיות עד לסיום השיר בערך.

שלא תטעו, אני לא אומרת שזה שיר רע. נדירים המקרים בהם בלדה יכולה להיות רעה וגרועה, מטבעה של בלדה היא אמורה ללחוץ על כפתורי הרגש ולכן ברגע שבן אנוש מרגיש שהכפתור נלחץ לו, הוא לא יחשוב שכלתנית שזה שיר גרוע. אבל, וזה אבל גדול, יש ללחוץ על כפתור בעדינות ויש כמו פעוט שנתיים בלי יכולת חישה מפותחת, שלוחץ על כפתור חזק מדי וגורם לתוצאה כמעט הפוכה שהיא: אפטיות. מבחינתי, מהפזמון ואילך הרגשתי שמשהו אולי לוחץ על הכפתור שלי באגרסיביות מדי ולכן יכול לאשש את דעת ה"רופא המומחה" שכבר לא ראה תנודתיות רגשית.

נשים את ההליך הרפואי בצד וניגש לעניין השפות שלדעתי הוא נשאר קריטי גם השנה. ההחלפה לצרפתית היא ניסיון לא רע להתחנף לקהילה היהודית הגדולה בצרפת ולשאר דוברי הצרפתית באירופה ופחות מפריע לי הקונספט של שילוב שפות. אם כבר מה שיותר מפריע לי זה שאם בודקים את התרגום, הוא מאד זהה מבחינה רעיונית לבית הראשון וזה קצת מרגיש לי כמו לטחון מים (כנראה בגלל זה החליפו שפה, כי לא היה כוח לכתוב עוד משהו קלישאתי בנושא התקווה והתקומה ורצו להסוות את הדימיון). זה עוד מילא, ניחא. אבל מכל ניסיונות השמיעה המגוונות שציינתי למעלה, היה אפקט הרמת הגבה משותף לכולן: הקטע בעברית בדקה 2. לא חושבת שהרבה זמן ראיתי מהלך כל כך מאולץ להכניס שורה בעברית לשיר. שפל של כל השיאים. בהוריקן לפחות השורה המאולצת בעברית הייתה בסוף ולכן היא השתלבה שם בצורה אלגנטית, כאן זה קטיעת רצף: גם מבחינת לחן וגם מבחינת מילים. היה רגע בשמיעה הראשונה של השיר שאפילו בן זוג שלי ואני הסתכלנו אחד על השני ונקרענו מצחוק. זאת לא המטרה בשיר שנועד להבליט את הזהות הישראלית, אפילו אם עושים לנו טובה.

לסיכום עניין השפה: אפשר להגיד מפה ועד מחר שזה שיר ישראלי, אבל בשבילי הוא משהו שבאותה מידה יכול להישלח מלוקסמבורג, שוויץ, צרפת, בלגיה ואפילו הולנד. אני לא אוהבת לחזור על עצמי כמו תקליט שבור אבל אין לי ברירה: השיר שוב מתברר כחסר זהות ישראלית. כבר בחרנו בלדה, אנחנו אחרי שנה של מלחמה, רמת הלאומיות כאן נוסקת לשחקים, ועדיין אנחנו מפחדים לשלוח שיר בעברית מלאה? החשיבה הזאת לא מובנת לי. אני רוצה להתגאות במדינה שלי באמת, לא בכאילו כי חייבים לפרגן. ולצערי, קשה לי לפרגן לועדה ויוצרים שמתעקשים לשלוח שירים באנגלית כל שנה. אולי אני נשמעת קטנונית ומחפשת, אבל מבחינתי זה קריטי. בשנה בה אפילו שבדיה מסוגלת לשלוח שיר בשבדית מלאה, אין שום סיבה שנתבצר בעמדה הזאת. אני מבטיחה שאם השיר הזה היה בעברית מלאה, הטור שלי היה נראה אחרת. ואם כבר בחרנו לכתוב מילים באנגלית, לפחות שיהיו טיפה יותר אינטליגנטיות ולא ברמה שהיינו מצפים מגיאורגיה לשלוח (Thing is known). פשוט חבל כל פעם להשתמש בקלישאות נבובות כמו Darkness will fade, Life will go on, wish upon a star, Sunshine in the day. אוצר המילים באנגלית הרבה יותר עשיר מזה. נכון, יש שירים אחרים שנראה כאילו אני עושה להם הנחות, אבל יודעים מה ההבדל? שיש שירים שנועדו להיות פאן ולכן אי אפשר לקחת אותם ברצינות ויש שירים כמו זה, שנועדו לייצר משמעות ומסר ובפועל פשטניים ושטחיים. ניקח את השיר של סלובניה לדוגמא. הוא אמנם בלדה משעממת מסוג אחר, אבל המילים שם לפחות יוצרות יותר עומק.

יובל רפאל עברה גיהנום בשביעי באוקטובר, שרדה טבח במיגונית ואין ספק לגבי היכולות הקוליות שלה והחוזקה לבוא ולהתמודד בתחרות שהייתה כל כך עוינת לישראל בשנה שעברה. אני כן אגיד שהיא פחות הסגנון שמרגש אותי, הקול שלה לעיתים לוחץ וצועק מדי אבל בלדה כזאת תספיק בשביל להתאים ליכולות שלה. אבל אם כבר בחרנו לשלוח משהי שיש לה סיפור לספר, אני מרגישה שזה לא פייר כלפיה, אחרי כל מה שהיא עברה, לקבל שיר כזה קלישאתי ונבוב של תקווה ובסגנון שנראה שקרן פלס הכניסה יותר את עצמה לתוכו מאשר את יובל. אני בטוחה שמדובר במשהי עם עומק הרבה יותר גדול מזה וכמו עם עדן גולן, תמיד יש לי תחושה שהשירים שתופרים להם נעשו נטו בשביל להראות לאירופאים ופחות בשבילנו. לצעוק שאנחנו נתגבר על הכל ומותר לבכות כשקשה כי כולם בוכים, הוא מסר אוניברסלי בסגנון "ביחד ננצח" ופחות מבטא תחושות פנימיות של כל אחד מאתנו. אם כבר עושים השוואה להוריקן, שם המילים לפחות נוגעות באופן אישי (לא בי ספציפית אבל כלפי כל אחד שאהב את השיר).

פסקה אחת על סאגת בחירת השיר ובזה אסכם את הדעות הלא פופולריות שלי: מדובר בבחירה מושחתת, לא משנה כמה התאגיד יתייפייף ויעמיד פני שה תמים. ככה זה היה גם בשנים קודמות, רק הפעם הצחנה של השחיתות חדרה את דלת השירותים והגיעה לאפם של היוצרים האחרים באופן שבו היה להם קשה להתעלם, הצחנה פשוט הייתה חזקה מדי. מצד שני, מראש מדובר בסאגה שלא נועדה לפתור כלום השנה, כי היוצרים התעוררו כשהשיר נבחר וכבר נכנסנו לדד ליין לחוץ. אני לא חושבת שהם עד כדי כך סתומים. כל המחאה הזאת שלכאורה החריפה עם העתירה לבית משפט, נועדה בשביל שבשנה הבאה התאגיד יעשה חושבים ויבחר דרך אחרת הגונה יותר לבחור שיר. גם ההתערבות של שר התקשורת הייתה פתטית אבל לא לגמרי מופרכת. בעצה ידידותית? אם התאגיד יודע שאבא שלו פסיכי ולא רוצה שיקצצו לו את הכנפיים, שלא יביא לו סיבות במתנה על מגש כסף. כשקופאי בסופר מתמרמר כשהמנהל כל הזמן נטפל אליו, אולייי כדאי שיפסיק לגנוב כמה שקלים מהקופה לעצמו בסוף כל יום... רוצה לאמר, יש לנו ממשלה מושחתת ומסוכנת שמפקירה את אזרחיה ואז מתחמקת מאחריות על ההפקרה, אבל זה לא אומר שהביקורת לא צריכה להיות מופנית גם להתנהלות של מי ששואף להיות צדיק בסדום. אני לא מכירה את היוצרים ויכול להיות שהם שלחו שירים גרועים, זאת לא הנקודה. הנקודה היא שאי אפשר להגיד עליהם שהם לוזרים ובכיינים רק בגלל שהם בחרו להתנגד במקום לתת לכולם להשתין עליהם בקשת ולהגיד שזה מים. אם יש טעם לפגם בהתנהלות של התאגיד, חייבים לעצור שנייה ולבדוק אותה. למען האל וסידורל אנחנו עדיין במדינה דמוקרטית!

נחזור חזרה לשיר שכבר נבחר וכמובן כולנו מאחלים לו בהצלחה. אני מודעת לחלוטין שבזמן שאני כותבת את השורות האלו, ישראל רק עולה בהימורות ועכשיו נמצאת במקום 3. זה מצוין וכיף לדעת שיש הרבה תגובות חיוביות. הבעיה היא שגם השנה, אמצא את עצמי מחוץ להייפ ובאופן אישי לא אתחבר לשיר. הסגנון שלי הוא אחר, לא כי "אני כל כך שונה ומיוחדת", אלא כי אני באמת רוצה לקבל משהו יותר ישראלי סוף סוף מהמדינה שלי או לפחות משהו שיהיה חדש מרענן ופורץ דרך. חייבת להודות שבזמן המשדר המעיק של כאן 11, נכנסתי ליוטיוב והתחלתי לשמוע את כל השירים שבאמת הבאנו איתם בשורה: דיווה שהיה פורץ דרך בזמנו, נטע הכישרונית שלא ויתרה על הביטוי האישי שלה בשיר ועמדה על שלה בצורה מעוררת השראה, יוניקורן של דורון מדלי שלראשונה מזה המון זמן האמנתי בפוטנציאל שלו מרגע השמיעה הראשון. גם בגזרת הבלדות: השקט שנשאר שבשנת 2025 עדיין אין לו שום מתחרים, מילים של הראל סקעת: שנסון שנכתב בעברית מלאה ועם הרבה יותר מלל ועומק. אפילו Fire in your eyes של בועז מעודה שאמנם חלקו באנגלית אבל משלב אלמנטים מאד ישראליים. אני חושבת שבשורה התחתונה, למרות כל הסופרלטיבים, אנחנו חווים נסיגה לימי שנות האלפיימז וימי רשות השידור. אם זה השיר שאנחנו אמורים להתלהב ממנו בשנת 2025, עצוב לי. המחסור באלמנטים ישראליים שורשיים מורגש כאן. הייתי מעריכה הרבה יותר אם היו שולחים שיר משלנו ולא כזה שנצבע בצבעים אירופאיים בשביל לרצות.

מדד השתן: פיפי רב לא יכבה את הגנריות ונהרות הניאגרה לא ישטפוה