שוויץ 2024: תפסת מרובה לא תפסת

השיר החדש של שוויץ לאירוויזיון מעניין להאזנה אבל גם משאיר עם תחושה מבולבלת. אחרי שנתיים של בלדות ברורות ונעימות, אני מנסה להבין מה שוויץ רוצה ממני הפעם ואחרי כמה האזנות, לא בטוח שעדיין הבנתי את הפואנטה. טור חדש של משתינה עליהם בקשת.

#משתינה_עליהם_בקשת

אחרי רמו בא נמו. זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל אני חושבת שכבר מיצינו שירי בדיחות באירוויזיון. בכל מקרה, שוויץ בחרה בנציג Nemo והשיר שיצא נקרא The Code. זה אחרי 3 שנים של בלדות מפי גברים עדינים ונוגים והבטחה נואשת מצד השוויצרים בעמוד האינסטגרם: "לא עוד בלדה גברית!!". הומור ומודעות עצמית זה חשוב בהחלט ואכן, השיר ששוחרר לא בלדה בשום צורה, אבל גם לא כל כך מוגש כלהיט הבא כמו שעשו בצורה נהדרת עם לוקה האני מ-2019. וזאת כבר בעיה אחרת...

השיר נפתח ב-20 שניות של אקספוזיציה "ברוכים הבאים למופע", "הדקו חגורות קדימה נוסעים".. סבבה, אני מקשיבה. אחרי 20 השניות האלו - בום! אופרה לפנים. לא בטוח אם בכלל ביקשתי אופרה במופע הזה אבל נזרום (אני שונאת אופרה) ואז בעצם מתחיל הפזמון. לא הצלחתי לתפוס מה הוא מנסה להגיד לי.. משהו עם נסעתי לגיהנום ובחזרה, פרצתי את הקוד ווהו או או. נגמר הפזמון - בום! ראפ. מה הקשר בין מה שהקשבתי לו עכשיו לבין הראפ הזה? כנראה שאני באמת יוצאת למסע, אבל בשלב הזה אני קצת מתחרטת שהזמנתי לזה כרטיסים כי הוא מקרינג' לי, הוא ראפר כמו שאני שרה מזרחית. רגע לפני שאני מבקשת מהקופה החזר כספי, שוב חוזרים לאופרה בשילוב עם הראפ שהיה קודם. ואז שוב הפזמון עם יותר קצב ותזמורת, יפה לא צריך החזר כספי אמשיך לשבת להקשיב. אחרי הגשר מגיע הקטע שבאמת מתעלה על כל מה ששמעתי עכשיו: שירת פלצט עם תזמורת ותופים קצביים ברקע. זה תופס אותי לרגע ואז שוב הפזמון הזה שלא הבנתי מה הוא מנסה להגיד לי וזהו, נגמר.

אני מנסה לשחזר את השמיעה הראשונה בהחלט שלי לשיר. המחשבה הבולטת שלי הייתה בעיקר "זה מוזר אבל לא בטוח שבקטע טוב". המחשבה השנייה שלי היא שזה היה יכול בקלות להיות שיר ממחזמר, מהאלו המ-גניבים סטייל "המילטון", או הדבר החם הבא מבית לין מנואל מירנדה. במובן הזה, יש לשיר של נמו נקודת זכות אצלי. המחשבה השלישית שלי ישר מרפררת דווקא לשיר "יוניקורן" שישראל שלחה בשנה שעברה. גם "יוניקורן" בהתחלה התקבל בתגובות מעורבות ובעיקר מבולבלות מהרעיון המהפכני שאפשר להכניס כמה סגנונות וקצבים מוזיקליים בשיר אחד. לאוזן הממוצעת זה לא נשמע סביר, הרי אנחנו כל כך הורגלנו לבית החרושת השבדי, עם אותו טמפו, אותו פופ מלוטש, אותה בנייה לקראת הפזמון. וזה תמיד יותר נגיש לנו. אתן את הדוגמא השחוקה של אדם שמבקר באיקאה וקונה ארון מדפים לבן ואסתטי במקום ללכת לחנות בוטיק ולקנות ארון מדפים עם ידיות בצורת קונכיות וצבע מנומר במחיר מופרך. מצד אחד, כשמסתכלים על המכלול מבינים שמה שבולט יותר הוא דווקא ארון המדפים המנומר עם הקונכיות, מהסיבה הפשוטה שאנשים משתהים מולו יותר זמן לנסות לפענח מה הם רואים. מצד שני, האם זה בהכרח משהו טוב? לא בטוח. כי מה שמשנה באמת הוא ההחלטה הסופית: אתה קונה את הארון הזה או לא? את ה"ארון" של יוניקורן הייתי קונה בוודאות, מהרגע שיצא. את ה"ארון" של נמו? כרגע בספק.

אין ספק שהשיר של נמו עושה משהו ששירים אחרים לא עושים ובמובן הזה הוא מיוחד מאד בנוף. הוא מביא משהו אחר שלא בטוח שיש לו חיקוי כרגע, אפילו לא השראה. המקוריות כאן מככבת ואני מעריכה מאד את המאמץ ששוויץ עשתה, אחרי ששלחה בשנה שעברה בלדה דלוחה ועבשה על "לא רוצה להיות חייל" (אתה בשוויץ כפרה). אבל הנה הבעיה: השיר לא ברור. אם ישאלו אותי היום האם הייתי שמה את השיר בפלייליסט שלי ושומעת אותו בכיף בנסיעות, הייתי אומרת לא ולא. המבנה של השיר לטעמי מבולגן מדי ואין איזה חוט שיכול לחבר בין הטלאים המוזרים של השיר. מילא הסגנונות המוזיקליים היו קשורים אחד לשני, אבל מה אפשר לעשות עם אופרה וראפ באופן שלא יישמע מאולץ? יש תחושה של תפסת מרובה לא תפסת. גם המילים לא משפרות את המצב.. אני לא מצליחה להבין מה זה הקוד הזה ולמה אכפת לי שהוא פרץ אותו. אולי בגלל שהוא א.בינארי? הוא מדבר על פלואידיות מגדרית? אני שולפת תיאוריות של מגדר מתואר ראשון בכוח, אבל יכול להיות שאני מפספסת פה נקודה. בכל מקרה, מדובר בעוד שיר שחייבים לפצח איך ייראה בהופעה חיה. הניחוש שלי הוא המון אביזרים, תלבושות ופאן שמכסים על ביצה מקושקשת מוזיקלית.

מדד השתן: חום בהיר. התייבשתי מהר מכל מה שקרה בשיר ואני חייבת מים...